מי הם היהודים?
במשך אלפי שנים שוטט לו העם היהודי על כדור הארץ כאורח אשר אינו חש בנוח.
אורח, המשרה הן הערצה, קנאה, בוז, שנאה ואהבה.
שום תרבות אחרת לא הראתה חיוניות כה רבה ורצון כה עז להתקיים, היא שרדה דורות
רבים של עליות ומורדות, התנגדויות ומעשי גבורה, כולל ניסיונות רבים וכושלים על ידי
אחרים להשמידה. אך לבסוף, כאשר היהודים שאך עתה הגיעו למדינה משלהם בתוספת שגשוג כפיצוי על היותם בתפוצות, כעת לכשהגיעו לרמה של נוחות ורווחה, שאלות נוקבות נכנסות לתמונה.
האם העם היהודי מביא טוב לעולם?האם הוא מונע על ידי כוח יצירתי מתקדם, או על ידי נכונות חוזרת לשלוט ולדחות את כל האחרים?
האם הם מחפשים את האינטרס שלהם תוך התעלמות מוחלטת במי שהם מכנים "גויים", או שהם נתפסים בעיני עצמם כמדריכים הנשלטים על ידי חובה מוסרית להביא טוב לעולם?
אנו, יהודים למען ראל, הקשבנו לקולות אלה, המגיעים מבפנים ומבחוץ. אחדים מקולות אלו מאיימים אך לחלקם כוונות טובות. אך כולם מבוססים בעיקרם על משבר זהות המשפיע על העם שלנו. במבט על ההתעקשות המסורתית היהודית ושפע ההפגנתיות למה שעלול להיחשב כראיות של חוסר רצון לאהוב ולהקשיב לחוכמה, אנו שואלים בצורה ישירה: האם ליהודים מגיע להתקיים כעם?
יהודים מחולקים לשתי קבוצות שהאיכות בהן איננה נמדדת בגודל:
1) הקבוצה הגדולה ביותר, מכילה את אלו המשתייכים ליהדות הישנה והמאובקת, יהודים המאמינים ביהדותם שתלויה בשמירת פולקלור שבטי. חיתוך העורלה של זכרים קטנים, חזרה על אותה תפילה עתיקת יומין שוב ושוב הנאחזת במנהגים משפחתיים קדומים.
למרות שחלק מפעילות זו יכולה להתפרש כביטוי לגיטימי תרבותי דתי של אנשים, יהודים אינם סתם אנשים. הם העם הנבחר, ולכן הם חייבים להיות טובים יותר.
2) יהודים אמתיים: קבוצה שנייה זו מורכבת מאלה שמבינים שיהדותם מרמזת על צורך להתנהג בצורה מופתית, כמו אור לכל העמים בכל זמן, בכל ברכה, וכלפי כל בני האדם באופן שווה.
האם צריכה הקבוצה הראשונה לנצח, העם היהודי סבל ונהרות של דמעות נשפכו לריק, גם לא מגיעה להם תשומת לב מיוחדת וטובות הנאה כמו זכייה באדמת פלסטין.
ישראל הייתה אז נעלמת, ולא על ידי המכות של שכנותיה, אלא על ידי קריסת מערכת חילוף החומרים שלה עצמה. כלומר: "מה שניתן לך כעם הנבחר יילקח ממך אם תחליט ליצוק לעצמך תכנים של עם רגיל!"
כפי שהצרפתים אומרים: "אינך יכול שתהיה לך החמאה וגם הכסף של החמאה"
וכפי שהאלוהים יוצרינו אומרים: לא תוכל שתהיה לך את האדמה שלי, אם אינך מתנהג כמו העם שלי, המשמש דוגמא למופת ואהבה.
האם צריכה הקבוצה השנייה לנצח, יש עדיין תקווה שנוכל לבנות ישראל טובה יותר, מזרח תיכון טוב יותר ומעל הכול עולם טוב יותר.
ואז, ההישגים האדירים ביותר יפרחו, האדמה והשמיים יצעדו מחדש במצעד שמחה חסר תקדים. בעוד שלכל העמים ישנו חלק במפגש המחודש הזה, ליהודים ישנו חלק מיוחד.
למרות הביצועים הגרועים שלהם עד כה, אנו היהודים של ראל, עדיין מאמינים שהאנשים הדגולים שלנו יתייצבו בענווה, תבונה, חדשנות וגבורה לפני שיהיה זה מאוחר מדי.
אורח, המשרה הן הערצה, קנאה, בוז, שנאה ואהבה.
שום תרבות אחרת לא הראתה חיוניות כה רבה ורצון כה עז להתקיים, היא שרדה דורות
רבים של עליות ומורדות, התנגדויות ומעשי גבורה, כולל ניסיונות רבים וכושלים על ידי
אחרים להשמידה. אך לבסוף, כאשר היהודים שאך עתה הגיעו למדינה משלהם בתוספת שגשוג כפיצוי על היותם בתפוצות, כעת לכשהגיעו לרמה של נוחות ורווחה, שאלות נוקבות נכנסות לתמונה.
האם העם היהודי מביא טוב לעולם?האם הוא מונע על ידי כוח יצירתי מתקדם, או על ידי נכונות חוזרת לשלוט ולדחות את כל האחרים?
האם הם מחפשים את האינטרס שלהם תוך התעלמות מוחלטת במי שהם מכנים "גויים", או שהם נתפסים בעיני עצמם כמדריכים הנשלטים על ידי חובה מוסרית להביא טוב לעולם?
אנו, יהודים למען ראל, הקשבנו לקולות אלה, המגיעים מבפנים ומבחוץ. אחדים מקולות אלו מאיימים אך לחלקם כוונות טובות. אך כולם מבוססים בעיקרם על משבר זהות המשפיע על העם שלנו. במבט על ההתעקשות המסורתית היהודית ושפע ההפגנתיות למה שעלול להיחשב כראיות של חוסר רצון לאהוב ולהקשיב לחוכמה, אנו שואלים בצורה ישירה: האם ליהודים מגיע להתקיים כעם?
יהודים מחולקים לשתי קבוצות שהאיכות בהן איננה נמדדת בגודל:
1) הקבוצה הגדולה ביותר, מכילה את אלו המשתייכים ליהדות הישנה והמאובקת, יהודים המאמינים ביהדותם שתלויה בשמירת פולקלור שבטי. חיתוך העורלה של זכרים קטנים, חזרה על אותה תפילה עתיקת יומין שוב ושוב הנאחזת במנהגים משפחתיים קדומים.
למרות שחלק מפעילות זו יכולה להתפרש כביטוי לגיטימי תרבותי דתי של אנשים, יהודים אינם סתם אנשים. הם העם הנבחר, ולכן הם חייבים להיות טובים יותר.
2) יהודים אמתיים: קבוצה שנייה זו מורכבת מאלה שמבינים שיהדותם מרמזת על צורך להתנהג בצורה מופתית, כמו אור לכל העמים בכל זמן, בכל ברכה, וכלפי כל בני האדם באופן שווה.
האם צריכה הקבוצה הראשונה לנצח, העם היהודי סבל ונהרות של דמעות נשפכו לריק, גם לא מגיעה להם תשומת לב מיוחדת וטובות הנאה כמו זכייה באדמת פלסטין.
ישראל הייתה אז נעלמת, ולא על ידי המכות של שכנותיה, אלא על ידי קריסת מערכת חילוף החומרים שלה עצמה. כלומר: "מה שניתן לך כעם הנבחר יילקח ממך אם תחליט ליצוק לעצמך תכנים של עם רגיל!"
כפי שהצרפתים אומרים: "אינך יכול שתהיה לך החמאה וגם הכסף של החמאה"
וכפי שהאלוהים יוצרינו אומרים: לא תוכל שתהיה לך את האדמה שלי, אם אינך מתנהג כמו העם שלי, המשמש דוגמא למופת ואהבה.
האם צריכה הקבוצה השנייה לנצח, יש עדיין תקווה שנוכל לבנות ישראל טובה יותר, מזרח תיכון טוב יותר ומעל הכול עולם טוב יותר.
ואז, ההישגים האדירים ביותר יפרחו, האדמה והשמיים יצעדו מחדש במצעד שמחה חסר תקדים. בעוד שלכל העמים ישנו חלק במפגש המחודש הזה, ליהודים ישנו חלק מיוחד.
למרות הביצועים הגרועים שלהם עד כה, אנו היהודים של ראל, עדיין מאמינים שהאנשים הדגולים שלנו יתייצבו בענווה, תבונה, חדשנות וגבורה לפני שיהיה זה מאוחר מדי.